מערכת משפט זקוקה לעובדות, אבל עובדות אינן נכנסות לאולם כשהן מסודרות לפי חשיבותן. הן מגיעות כעדויות, מסמכים, הקלטות, נתונים והסקות. בעידן הדיגיטלי נוסף קושי חדש: הכמות עצמה עלולה ליצור אשליה של ודאות.
יותר נתונים אינם בהכרח יותר ידיעה
אלף נקודות מידע יכולות להיות פחות מועילות מעדות אחת טובה. השאלה איננה כמה מידע נאסף, אלא איזה מנגנון מחבר אותו לטענה שאותה מבקשים להוכיח.
מערכות חישוביות מחדדות את הקושי. ציון סיכון, התאמה סטטיסטית או זיהוי תבנית נשמעים אובייקטיביים מפני שהם מספריים. אבל המספר הוא סוף של שרשרת הנחות, לא תחילתה.
משקל ולא רק קבילות
דיני ראיות יודעים להבחין בין השאלה אם ראיה נכנסת לבין השאלה כמה משקל יש לתת לה. ההבחנה הזאת חשובה במיוחד בעולם אלגוריתמי. גם נתון קביל יכול להיות חלש, תלוי הקשר או רגיש להטיה שלא נראית לעין.
הכרעה תחת ספק
המשפט אינו מבטל ספק. הוא קובע מתי, למרות הספק, מותר להכריע. זו אולי אחת התרומות החשובות שלו לשיח הטכנולוגי: לא להעמיד פנים שיש ודאות במקום שבו יש רק רמת ביטחון.